This site uses cookies.
Some of these cookies are essential to the operation of the site,
while others help to improve your experience by providing insights into how the site is being used.
For more information, please see the ProZ.com privacy policy.
Freelance translator and/or interpreter, Verified site user
Data security
This person has a SecurePRO™ card. Because this person is not a ProZ.com Plus subscriber, to view his or her SecurePRO™ card you must be a ProZ.com Business member or Plus subscriber.
Affiliations
This person is not affiliated with any business or Blue Board record at ProZ.com.
Spanish to Hebrew: "Lucas, sus largas marchas" por Julio Cortázar / לוקאס, הצעדות הארוכות שלו" מאת חוליו קורטסר" General field: Art/Literary Detailed field: Poetry & Literature
Source text - Spanish Todo el mundo sabe que la Tierra está separada de los otros astros por una cantidad variable de años luz. Lo que pocos saben (en realidad, solamente yo) es que Margarita está separada de mí por una cantidad considerable de años caracol.
Al principio pensé que se trataba de años tortuga, pero he tenido que abandonar esa unidad de medida demasiado halagadora. Por poco que camine una tortuga, yo hubiera terminado por llegar a Margarita, pero en cambio Osvaldo, mi caracol preferido, no me deja la menor esperanza.
Vaya a saber cuando se inicio la marcha que lo fue distanciando imperceptiblemente de mi zapato izquierdo, luego que lo hube orientado con extrema precisión hacia el tumbo que lo llevara a Margarita. Repleto de lechuga fresca, cuidado y atendido amorosamente, su primer avance fue promisorio, y me dije esperanzadamente que antes de que el pino del patio sobrepasara la altura del tejado, los plateados cuernos de Osvaldo entrarían en el campo visual de Margarita pare llevarle mi mensaje simpático; entretanto, desde aquí podía ser feliz imaginando su alegría al verlo llegar, la agitación de sus trenzas y sus brazos.
Tal vez los años luz son todos iguales, pero no los años caracol, y Osvaldo ha cesado
de merecer mi confianza. No es que se detenga, pues me ha sido posible verificar por su huella argentada que prosigue su marcha y que mantiene la buena dirección, aunque esto suponga par el subir y bajar incontables paredes o atravesar íntegramente una fábrica de fideos. Pero más me cuesta a mí comprobar esa meritoria exactitud, y dos veces he sido arrestado por guardianes enfurecidos a quienes he tenido que decir las peores mentiras puesto que la verdad me hubiera valido una lluvia de trompadas.
Lo triste es que Margarita, sentada en su sillón de terciopelo tosa, me espera del otro lado de la ciudad. Si en vez de Osvaldo yo me hubiera servido de los años luz, ya tendríamos nietos; pero cuando se ama largo y dulcemente, cuando se quiere llegar al termino de una paulatina esperanza, es lógico que se elijan los años caracol. Es tan difícil, después de todo, decidir cuales son las ventajas y cuales los inconvenientes de estas opciones.
Translation - Hebrew כל העולם יודע שבין כדור הארץ לשאר הכוכבים מפרידה כמות לא קבועה של שנות אור. אבל רק מעטים יודעים (בעצם, רק אני) שבין מרגריטה לביני מפרידה כמות עצומה של שנות חילזון.
בהתחלה חשבתי שמדובר בשנות צב, אבל הייתי חייב לנטוש את יחידת המדידה הזו שהיתה מחמיאה מדי. מעט ככל שילך הצב, בסופו של דבר הייתי מגיע למרגריטה, אבל אוסבלדו, החילזון החביב עליי, לא משאיר לי תקווה.
לך תדע מתי התחיל המסע שהרחיק אותו באופן בלתי מורגש מהנעל השמאלית שלי, לאחר שכיוונתי אותו בדיוק רב לקראת הטלטלה שתקח אותו למרגריטה. מדושן בחסה טריה, מטופל בזהירות ובאהבה, ההתקדמות הראשונה שלו הייתה מבטיחה, ואמרתי לעצמי באמונה שעוד לפני שהאורן שבפטיו יחרוג בגובהו מהגג, מחושיו הכסופים של אוסבלדו יחדרו לשדה הראייה של מרגריטה בשביל למסור לה את ההודעה הנחמדה שלי; ממקומי יכלתי לדמיין בשמחה את ההתרגשות שלה כשתראה אותו מגיע, את חוסר השקט בצמותיה וזרועותיה.
יתכן, אמנם, ששנות האור זהות זו לזו, אבל לא שנות חילזון, ואוסבלדו חדל להיות ראוי לאמון שלי. זה לא שהוא היה מתעכב, יכלתי לוודא לפי השובל הכסוף שלו שהוא ממשיך במסעו ושומר על הכיוון הנכון, למרות שמבחינתו המשמעות היתה לעלות ולרדת אינספור קירות או לחצות מפעל אטריות שלם.
אך המחיר שעלי לשלם בוידוא דיוקו הראוי לשבח היה גבוה יותר, ופעמיים נעצרתי בידי שומרים זועמים שלהם נאלצתי לספר את השקרים האיומים ביותר כי האמת הייתה מזכה אותי במטר של אגרופים.
הדבר העצוב הוא שמרגריטה, שיושבת על ספת הקטיפה שלה בגון החיטה, מחכה לי בצידה השני של העיר. אם במקום באוסבלדו הייתי נעזר בשנות אור, עכשיו כבר היו לנו נכדים; אבל כשאוהבים באריכות ובמתיקות, כשרוצים להגיע לסיומה של תקווה איטית, הגיוני לבחור בשנות חילזון. זה כל כך קשה, אחרי הכל, להחליט מה הם היתרונות ומה החסרונות של האפשרויות האלה...
Spanish to Hebrew: "Del Psicoanálisis a la Psicología Social", Pichon-Riviere y Pampliega de Quiroga / מפסיכואנליזה לפסיכולוגיה חברתית", פישון-ריבייר ופמפליאגה דה קירוגה General field: Social Sciences Detailed field: Psychology
Source text - Spanish "Del Psicoanálisis a la Psicología Social"
Pichon-Riviere y Pampliega de Quiroga, 1972
Cuando explicitamos los fundamentos en los que se apoya nuestra postulación de una teoría de la vida psíquica, señalamos como punto de partida al psicoanálisis y al materialismo histórico y dialéctico. Sin embargo, la explicitación no puede detenerse allí. Resulta imprescindible poner de manifiesto los modos de articulación entre ambas fuentes, más aun cuando entendemos que lo que otorga especificidad y validez al planteo no es la yuxtaposición de teorías o la búsqueda de un paralelismo formal en el nivel de los modelos, sino la posibilidad de establecer un corte perpendicular, una intervención crítica en las premisas del discurso psicoanalítico que permita una nueva valoración de sus aportes.
El lugar teórico desde el que proponemos una revisión del esquema conceptual del psicoanálisis e intentamos una fundamentación de la psicología social, es el de la dialéctica materialista, lo que indica la propuesta de un método dialéctico.
La elección de este lugar teórico implica, respecto al psicoanálisis, un cambio de problemática, la apertura de una nueva problemática. Es decir, el planteo a partir de nuevas premisas del problema de los procesos psíquicos. La psicología social que postulamos como teoría de la vida psíquica constituye frente al psicoanálisis un espacio teórico diferente, una óptica distinta, una modificación de las premisas.
Psicoanálisis y Psicología Social no representarían entonces posibilidades de una misma teoría, sino aparatos conceptuales separados por divergencias fundamentales, aún cuando uno aporta sus elementos al otro.
Hablar en este caso de una problemática implica la necesidad de explicitar tanto las premisas en que se funda la producción psicoanalítica, y a las que se dirige nuestra crítica, como las que configuran el espacio teórico de la psicología social.
El punto de ruptura entre psicoanálisis y psicología social pasa por la teoría instintivista y la concepción del hombre y la historia implícitos en ella. La polémica que planteamos apunta a una de las premisas básicas de la que parten los desarrollos psicoanalíticos, premisa que define el campo teórico del psicoanálisis. Nos referimos al supuesto de que la vida psíquica se sustenta o es la resultante de la operación de fuerzas instintivas innatas a las que caracteriza como: “fuerzas endosomáticas que tienen un representante psíquico, carga energética, factor de motricidad que hace tender al organismo hacia un fin”. El instinto que aparece como una fuerza constante tiene su fuente en una excitación corporal, su fin es suprimir el estado de tensión de la fuente pulsional, y un objeto por el que el instinto alcanza su finalidad (descarga).
La premisa instintivista abre la problemática del psicoanálisis. Es a partir de esa óptica que se articulan en un campo común los problemas de la vida psíquica.
Lo excluido, lo oculto por la problemática definida a partir del reconocimiento del instinto como fundamento de la vida psíquica, es la función del contexto histórico-social como determinante de dicho proceso. Entendemos al contexto histórico-social como determinante de la vida psíquica en la medida en que es la condición específica dentro de la cual puede manifestarse como fenómeno. Es ese contexto histórico-social el que fija como determinante los límites en los que se cumple el proceso de emergencia y desarrollo de la vida psíquica.
Desde las premisas que definen el campo de la problemática de la psicología social, es el mundo humano, la construcción histórico-social y, más específicamente, cada formación concreta, lo que opera como conjunto de condiciones de producción y desarrollo del sujeto, en la medida en que es también el conjunto de condiciones de producción y desarrollo de la necesidad.
El concepto de necesidad sustituye en este planteo a la noción de instinto. La caracterizamos como la expresión de un monto de carencia que debe ser solucionado en un proceso de interacción. Muchos de los rasgos que la teoría psicoanalítica atribuye al instinto: “…fuerzas somáticas, factor de motricidad…etc.”, caracterizan a la necesidad, pero nuestro planteo la desplaza del ámbito de una teoría económica.
La necesidad, que compromete al sujeto como totalidad, aparece como la condición interna del desarrollo de la vida psíquica, condición interna de la dialéctica, de la contradicción no polar entre sujeto y naturaleza, entre sujeto y mundo externo. Es en este proceso dialéctico, en esta contradicción, en la que el sujeto es producido.
La producción del sujeto es histórico-social. La formación social no opera como causa de la necesidad (causa en el sentido mecanicista: causa-efecto), pero sí como condición de su posibilidad y desarrollo. Es la ley y la codificadora de la necesidad, la orienta en la búsqueda de satisfacción, ofreciéndole las metas socialmente disponibles. La traduce y la manipula.
בהצגת היסודות עליהם מושתתת ההנחה שלנו, המתייחסת לתאוריה של חיי הנפש, נציין, כנקודת פתיחה, את הפסיכואנליזה ואת המטריאליזם ההיסטורי והדיאלקטי. יחד עם זאת, אל לה להצגת היסודות להיעצר בנקודה זו. חיוני להבהיר את האופן בו שני מקורות אלו מתקשרים, וחשיבות זו אף עולה כאשר מבינים שהדבר המספק ייחוד ותוקף להנחה אינו סמיכות בין תאוריות או החיפוש אחר הקבלה צורנית ברמת המודלים, אלא האפשרות לבצע חתך אורך, התערבות ביקורתית בהנחות הנמצאות בבסיס השיח הפסיכואנליטי ואשר יאפשר הערכה מחודשת של תרומתם.
המסגרת התיאורטית ממנה אנו מציעים להעריך מחדש את הסכמה הקונספטואלית של הפסיכואנליזה ומבקשים לבסס את הפסיכולוגיה החברתית, הוא הדיאלקטיקה המטריאליסטית, ונגזרת ממנו שיטה דיאלקטית.
הבחירה של מסגרת תיאורטית זו מחייבת, ביחס לפסיכואנליזה, שינוי בבעייתיות, והצבת בעייתיות חדשה. משמע, שהדבר מצריך הנחות חדשות לבעיית התהליכים הנפשיים. הפסיכולוגיה החברתית שאנו מציעים בתור תאוריה של חיי הנפש מהווה, ביחס לפסיכואנליזה, חלל תיאורטי שונה, נקודת מבט שונה, שינוי הנחת היסוד.
הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה החברתית לא מייצגות, אם כך, שתי אפשרויות שונות של תאוריה יחידה, אלא מנגנונים קונספטואלים מובחנים על ידי הבדלים מהותיים, גם אם אחד מהם תורם גורמים כלשהם למשנהו.
במקרה זה, עצם הזכרת הבעייתיות מצביעה על הצורך להסיר את הלוט מעל ההנחות שביסוד העשיה הפסיכואנליטית, שאליה מופנית הביקורת שלנו, כמו גם מעל אלו המעצבות את החלל התיאורטי של הפסיכולוגיה החברתית.
קו השבר בין הפסיכואנליזה לפסיכולוגיה החברתית עובר דרך תאורית הדחף, ותפיסת האדם וההיסטוריה הטמונים בה. המחלוקת שאנו מעלים מכוונת לאחת מהנחות היסוד הבסיסיות שמהן צומחות ההתפתחויות בתחום הפסיכואנליזה; הנחה המגדירה את השדה התיאורטי של הפסיכואנליזה. אנו מתכוונים להנחה לפיה חיי הנפש ניזונים או מהווים תוצאה של פעולתם של כוחות דחף מולדים אותם היא מאפיינת כך: "כוחות פיזיים סומאטיים בעלי יצוג פסיכולוגי, טעונים באנרגיה המניעה את האורגניזם לעבר מטרה". הדחף, המופיע ככוח קבוע, מקורו בעוררות גופנית ומטרתו לבטל את מצב המתח ממקור הדחף, ואובייקט דרכו הדחף משיג את מטרתו (הורדת מתח).
הנחת הבסיס של תיאורית הדחף חושפת את הבעייתיות שבפסיכואנליזה. זו נקודת המבט דרכה מתלכדות בשדה אחד הבעיות של חיי הנפש.
מה שנדחק הצידה, הדבר אותו מסתירה הבעייתיות הנובעת מההכרה בדחף כבסיס לחיי נפש, הוא התפקיד של ההקשר ההיסטורי-חברתי כגורם מכריע בתהליך המדובר. אנו מחשיבים את ההקשר ההיסטורי-חברתי כמכריע בחיי הנפש, משום שהוא המאפשר את התנאים המסוימים בהם הם יכולים לקבל ביטוי כתופעה. ההקשר ההיסטורי-חברתי הוא זה המקבע, כגורם מכריע, את הגבולות שבמסגרתם מתרחש תהליך הצמיחה וההתפתחות של חיי הנפש.
לפי הנחות היסוד המאפיינות את סוגיית הפסיכולוגיה החברתית, אלו הם העולם האנושי, המבנה ההיסטורי-חברתי, וליתר דיוק, כל מבנה קונקרטי, הפועלים כמערכת תנאים להיווצרות והתפתחות הסובייקט, בהיותה מערכת התנאים הנדרשת להיווצרות והתפתחות הצורך.
רעיון הצורך מחליף בהצעה זו את מושג הדחף. נגדיר אותו כביטוי של כמות-מחסור שיש לפתור באמצעות תהליך של אינטראקציה. רבים מן המאפיינים שהתיאוריה הפסיכואנליטית מייחסת לדחף: "... כוחות סומטיים, גורם הנעה וכד'...", מאפיינים את הצורך, אבל ההצעה מנתקת אותו מתחומי המודל האקונומי.
הצורך, שמחייב את הסובייקט בשלמותו, מופיע כתנאים פנימיים בהם מתפתחים החיים הנפשיים, מצב פנימי של דיאלקטיקה, של סתירה שאינה קוטבית בין הסובייקט והטבע, בין הסובייקט לעולם החיצוני. זהו התהליך הדיאלקטי או הסתירה בהם הסובייקט נוצר.
היווצרות הסובייקט היא היסטורית-חברתית. הלמידה החברתית אינה משמשת כסיבה היוצרת את הצורך (במובן המכני של סיבה ותוצאה), אבל כן כתנאי המאפשר אותו ואת התפתחותו. היא החוק והיא זו המקודדת את הצורך, היא מכוונת אותו בחיפושו אחר סיפוק, בהציעה את המטרות הזמינות מבחינה חברתית. היא מתרגמת אותו ופועלת עליו.
More
Less
Experience
Years of experience: 17. Registered at ProZ.com: Aug 2014.
Across, Adobe Acrobat, Adobe Illustrator, Adobe Photoshop, Dreamweaver, memoQ, Microsoft Excel, Microsoft Word, Subtitles Edit, Powerpoint, Smartling, Wordfast
Bio
My name is Soledad and I am a native Hebrew translator (source language: English and Spanish) with 10 years of experience in different fields and platforms, mainly in the fields of social science, gaming, user interface, business and marketing. I am currently finishing my Psychoology studies in Buenos Aires University (after receiving my BA degree in education and psychology in Israel), translating and teaching Hebrew.
Don't hesitate to contact me for any question.
Sol
Keywords: Traducciónes del Castellano al Hebrew, English to Hebrew translations, Español, Castellano, Hebreo, traductor.
Portfolio